הפודקאסט מאסטר פיס

יש את המקומות שאני יודעת שאני משמעותית, אני שלמה עם עצמי, יכולים להגיד לי ועליי כל דבר, ולא יזיז לי.

אני באנרגיה של ״אני רוצה יותר״,

ליצור וודאות בחוסר וודאות

״תקליטי את הפודקאסט לבד״, אמרה לי עדי, כשתיאמתי לוח זמנים לחוץ ובלתי אפשרי, ״אני לא מקליטה בתנאים כאלו״, היא שמה לי גבול והאטה את הקצב.

לא באמת בחרתי, לא הייתה לי ברירה, התפשרתי, אם הייתי באמת עושה מה שאני רוצה, הייתי בכלל במקום אחר.

״את הזויה״, היא אמרה לי בשיחה שקיימנו.

״זה מתפוצץ לי בפנים, העשבים השוטים האלה״, אני הרבה פעמים מבינה שאני רוצה לעשות שינוי, רק כשהמציאות מתפוצצת לי בפרצוף, ועם כל מה שאני יודעת על זה שהמציאות בחוץ היא המציאות שבפנים, ומה שאני מקבלת זה מה שאני נתתי קודם לכן, בא לי לזרוע את הזרעים שאני רוצה לבחור, ולקבל את הפירות שאני מבקשת לקבל, במקום להיות מופתעת מתוצאות שהן תולדה של עשבים שוטים.

בסוף הפודקאסט המטורף הזה שילמתי 1,000 ₪ שמחים מקדמה על שירות, שלפני הפודקאסט היו לי ספקות לגביו אם אני בכלל אוכל לעמוד בהוצאה.

אפשר להסתכל על הזמנים שאנחנו נמצאות בהם, ולראות כמה קשה לחיות במדינה הזו, וגם זה שהצורר חוסל, זה לא אומר שמרושע גדול ממנו וגרוע ממנו לא יתפוס את מקומו, וכמה קשה להתפרנס פה, ושסוגרים את המדינה כל שני, חמישי ופורים, ולילדים אין מסגרות, ואנשים משתגעים בבית וזה מוציא מהם הרבה אמוציות, ולא נותנים לישון, לא נותנים לחיות… את כול המשפטים האלה שמעתי בגרסה כזו או אחרת.

זה לא תלוי בי,

עדי שאלה אותי אם זה בסדר מבחינתי שנפרסם את הפודקאסט הזה, כי דיברתי בו על דברים מאוד אישיים שלי, כאלה שממש לא תפסתי אותם כניטרליים.

עדי שאלה אותי אם זה בסדר מבחינתי שנפרסם את הפודקאסט הזה, כי דיברתי בו על דברים מאוד אישיים שלי, כאלה שממש לא תפסתי אותם כניטרליים.

היייי זו שרי,

״תורידי חשיבות יתר״, עדי אמרה לי יום אחד, ואני חשבתי לעצמי, קל לומר קשה לעשות.

היייי זו שרי,

תחשבי על עצמך רגע לפני אירוע משמעותי, שאין לך מושג איך תעמדי בו,

הייי זו שרי,

״הפוך על הפוך״

הייייי, זו שרי,

היי זו שרי,

היי זו שרי, "עם איזו תובנה את יוצאת מהפודקאסט?", עדי שאלה אותי בסוף הפודקאסט, כהרגלה.

הייי זו שרי,

הייי זו שרי,