הפודקאסט מאסטר פיס

זה אולי הפודקאסט הכי מרגש שהקלטנו.

הפתעתי את שרי, כן, כן ממש הפתעתי אותה, העליתי את הכעס שהיה לי כלפיה, מי היה מאמין שאני אכעס ואני אדבר על זה איתה ובפודקאסט-

בפרק הזה, אנחנו מכניסות אותך אל מאחורי הקלעים של מאסטר פיס, ומשתפות בכנות על רגעים שבהם הצרכים והרצונות שלנו – שלי ושל שרי – מתנגשים. איך במצבים כאלה אנחנו מוצאות את עצמנו פועלות מתוך הישרדות, מרצות, ואפילו חוששות שאם נעמוד על שלנו, אולי בסוף נישאר לבד בחושך.

זה הפודקאסט ה-145 שאנחנו מקליטות, וזו הפעם הראשונה שממש בכיתי תוך כדי הפודקאסט, כשנזכרתי איך הכרחתי את עצמי לעשות, כי מה יחשבו, ואיך זה יראה, ולא להיתפס כחלשה, כנזקקת, להראות שכן, אני יכולה, בכוח.

מה יעשה לי טוב?

מניפולציות עובדות, נקודה.

״זה ענק, זה ענקקקק״,

״מותר לה״, אמרתי לשרי, השותפה המהממתתת שלי, אחרי ששיתפה אותי באינטרקציה שעצבנה אותה באופן מיוחד.

ביחדנס, ביחד שיוצר ניסים,

את יודעת שרי, בד״כ אנשים שאומרים שאין להם חלום, הם מהסוג של ה-נייס גאי, אלה שמשרתים חלומות של אחרים, הרבה לפני שהם מרשים לעצמם לחלום.

"יואווו עדי את לא מבינה מה הבנתי בזכותך, ממש העברתי את עצמי התעללות, בחסות "בריאות, הרגלי ספורט ודיאטה",

וואי, וואי, וואי,

ביטחון עצמי, זה או שיש לך או שאין לך, נכון?! אז זהו שלא.

״מה זאת אהבה?!״,