הפודקאסט מאסטר פיס

״לא, ממש לא״, אני מיהרתי להגיד לעדי, כשהיא באה אליי עם הרעיון שנשמע לי אז הזוי, להיכנס למשטר דיאטה קפדני.

"פודקאסט 100 את מאמינה???", שאלה אותי שרי בהתרגשות ואני עניתי בנון שולנטיות, שלא אופיינית לי , "ברוררר", כשאני מתחברת למשהו באמת, קל לי להתמיד🙏🏻

״איך אפשר בכלל להיות חיוביות, עם כאלו חדשות?!״, אני שומעת שוב ושוב ממתאמנים שלי, ואני מבינה, כמה זה אנושי לתת לחדשות לצבוע את הכל בשחור, להתמסר להן, ואז לשקוע.

״אני יודעת״, קראתי לשרי בצהלה שלא אופיינית לי כעת, בימים המסוייטים שכולנו עוברים, ״בואי נקליט פודקאסט על גישה מנצחת בזמן משבר״.

אנחנו רוצות שהמלחמה הארורה הזו כבר תסתיים, בנצחון מוחץ ובהבסה של החמאס,

חוסן מבחינתי הוא לא לא ליפול, אלא כמה מהר אנחנו נעמדים על הרגליים.

ביחדנס, ביחד שיוצר ניסים,

״איך יוצרים תקווה בזמן כזה אסון?״, שאלתי את עדי, וחשבתי שאולי בפעם הראשונה, גם היא תישאר חסרת מילים.

היה לנו מאוד חשוב להקליט ולהוציא את הפודקאסט הזה, דווקא עכשיו, כדי להזכיר לכולנו שאימון הוא לא פריבילגיה שעושים רק כשנעים, רק כשאנחנו בטוב, אימון הוא קריטי במיוחד בעתות משבר כמו עכשיו, כדי לחיות, נקודה.

התמדה זה קשה, התמדה זה סיזיפי, התמדה זה לא סקסי,

אני כל-כך אוהבת לצחוק,

סליחה??? אני צריכה להגיד סליחה??? אני לא אוהבת להגיד סליחה!!! פתחה שרי שלא כמנהגה, כמה שעות לפני שהקלטנו את הפודקאסט שלנו בהשראת יום כיפור.

חגים ותודעת מחסור, היילכו השניים יחדיו? הפודקאסט הזה נולד, בעקבות פליטת פה קטנה וחמקמקה שלי, על אהבה שאני לא מקבלת, ממי שאמור ״על פניו״ לאהוב אותי ללא תנאי.

״את לא יכולה, את לא יכולה, את לא יכולהההההה…״, אני לא יכולה לשכוח את המילים האלו של אמא שלי, כשבכיתי לה בטלפון בדרך חזרה מהעבודה, ״לשם אני לא חוזרת. נקודה.״

דיאטה? היום קבעתי עם חברות, מה אני אסתכל עליהן אוכלות ?! ובשבת חוגגים לאחי יום הולדת, מה אני בעונש?! מחרכך.

״אני מאוכזבת מההתנהלות של התת מודע שלי״, אמרתי לעדי בפודקאסט, ברגע של חולשה, אחרי שנוצר לי בחיים קרייסס לא מתוכנן ובלתי צפוי, בזמן הכי לא מתאים שיש, מאיים לחבל לי בתוכניות ביג טיים. ״אני לא מאמינה שאת אומרת את זה״, עדי פרצה בצחוק גדול, ״בחיים לא שמעתי מישהו אומר את המשפט הזה״.

עדי ממש התעקשה להקליט את הפודקאסט על הנושא הזה, אני לא ממש הבנתי בהתחלה למה. ״את עוד תביני״, היא הבטיחה לי, וככה נולד הפרק הענקקקקק הזה, שעושה פייס-איט למציאות שהיא לא תמיד לרוחנו, ואז אנחנו לעיתים מאלצות אותה להתאים למידות לא לה, לעיתים אנחנו מייפייפות אותה וצובעות בצבעים ורודים, לעיתים אנחנו מתכחשות לה וטומנות את הראש בחול, ולפעמים אנחנו נאבקות בה בכל כוחותינו, מלחמה שנועדה מראש לכישלון.

הכל משתבש, נקודה, אמרה לי שרי. הכל משתבש לטובה! אני קוראת בצהלות שמחה לשרי🙌🏻🙌🏻🙌🏻 באמתתתת, הכל משתבש לטובה!!!

״את מהתחלה דיברת איתי בשפת האהבה שלי״, אמרתי לעדי, נזכרת איך בפעם הראשונה שמעתי את המילים, מהממתתתתת, מופלאה, מדהימה, בלי שעשיתי כלום, פשוט הייתי אני. ״גם את מדברת איתי את שפת האהבה שלי״, אמרה מיד עדי, בעיניים הטובות והאוהבות שלה. ״נכון….״, מילמלתי, ״אבל זו שפה שהייתי צריכה ללמוד, היא לא הייתה שגורה בפי רגע קודם לכן״

״עדי איך את יכולה להגיב בכזו נחמדות בסיטואציה הזאת???״, הרגשתי נסערת לנוכח התגובה האדיבה והמתחשבת של עדי, ״למה את מוותרת? למה את מתנחמדת? למה את מסכימה לזה???״

כשיוצא לך כזה ״פחחחח, מה יש להם כבר ללמד אותי״, יכול להיות שזה היבריס, חטא הגאווה.

״זה לא פייר…״, מלמלתי ברגע של חולשה, במהלך אחד השיעורים בקורס המאמנים שלנו.

ואם אחרי שאעשה הכלללל, זו תהיה התוצאה??? כ-י-ש-ל-ו-ן

כולנו רוצים להגיע ליעד, למטרה, לתוצאה שלנו, ועדיף שכמה שיותר מהר.