הפודקאסט מאסטר פיס

תחבשי את כובע המאמנת, הצעתי בשמחה, לשרי לפני כשבוע, כהכנה לקראת מפגש משמעותי שהיה לה-

הפודקאסט מאסטר פיס - פרק 68 - להיות באגו

הפודקאסט מאסטר פיס - שרי ועדי מדברות התפתחות אישית - פרק 67 - להיות באגו

הפודקאסט מאסטר פיס, שרי ועדי מדברת התפתחות אישית - פרק 66 - מעבדות לחירות

הפודקאסט מאסטר פיס, שרי ועדי מדברת התפתחות אישית - פרק 65 - סימנים מהיקום

הפודקאסט מאסטר פיס, שרי ועדי מדברת התפתחות אישית - פרק 64 - הצלחה

הפודקאסט מאסטר פיס, שרי ועדי מדברת התפתחות אישית - פרק 63 - בינוניות

היו פעמים שייחלתי שתינחת עליי התוצאה,

"פרפקציוניסטית? אין לי שום פרפקציוניזם", אמרה לי שרי בבטחון שמאפיין אותה,

פתאום נזכרתי, איך רעדתי מפחד, ידעתי שאני חייבת לעלות ללייב,

"עדי, אני זוכרת איך שברתי את תקרת הזכוכית שלי, ונטשתי את מקום העבודה, הכרזתי באוזני עצמי, פה אני לא נשארת ויהי מה", שיתפתי את עדי בצעד...

אני ממש זוכרת איך הרגשתי שקיבלתי את הבשורה ההיא,

את יודעת שרי, בד״כ אנשים שאומרים שאין להם חלום, הם מהסוג של ה-נייס גאי, אלה שמשרתים חלומות של אחרים, הרבה לפני שהם מרשים לעצמם לחלום.

לא קראתי לזה הימנעות,

״אני פריבילגית״, הכרזתי באוזני שרי בקולי קולות, בפודקאסט מספר 55, חמסה חמסה, שהקלטנו.

עשיתי אימון לפני, התכוננתי,

כל מי שזכה להתאמן עם עדי יודע שבחדר האימון שלה מתחוללים קסמים,

"תכלה שנה וקללותיה...", איחלתי לעדי בתחילת הפודקסט,

הגעתי לפרק הזה עם המון תירוצים סופר משכנעים,

"זה לא נורא שתאכלי עוד חתיכה מהעוגה הזו",