הפודקאסט מאסטר פיס

״את יודעת כמה עזים הכנסתי, רק כדי להבין כמה טוב היה כאן לפניהן…״, צחקה שרי בקול גדול לאורך כל הפודקאסט השובב הזה, שמדבר על הנטיה האנושית כל כך להתלהב ממשהו או ממישהו, שמסתבר בדיעבד שהם עזים, שכדאי להיפטר מהם, כמה שיותר מהר.

יואווו נראה לי שזה הפודקאסט האחרון לשנת 2024, אמרתי לשרי בהרהור,

מה יוצא ממך כשסוחטים אותך?

״תני לו״, אמרתי לשרי, את מה שחשבתי שהוא ברור מאליו.

״אנחנו כל-כך אותנטיות״, אמרתי לשרי אחרי שהקשבתי לפודקאסט הזה, עוד לפני עריכה, לא התאפקתי.

״הרגשתי שאני לא מוכנה להישאר במצב הנוכחי עוד רגע אחד…״, אמרה לי שרי כשהיא תיארה באוזניי את ההרגשה שהניעה אותה לעשות את השינוי, או בשפה האימונית שלי, להרגיש את רגש השינוי.

״אם אני רוצה שמישהו אחר יעדכן גרסה, זה לא אומר שאני רוצה שהוא יהיה אחר, שאני בעצם לא מקבלת אותו?״, שאלה אותי שרי בפודקאסט הכל-כך אמיץ וחשוף שהקלטנו.

שרי בשבועות האחרונים הייתה באי שקט סביב התזונה והמשקל שלה, ״אנחנו נפתור את זה ביחד״, הבטחתי לה וחיפשתי את ההזדמנות הנכונה כדי לאמן אותה בנושא הזה, שאני יודעת שגם מטריד נשים רבות.

הרגשתי הקלה בסוף הפודקאסט הזה, ממש הקלה, זה קרה לי כשהצלחתי לגעת עם שרי בנושא המאוד מורכב, עמוק, ומכאיב הזה, שנוגע למערכות היחסים הכי קרובות של כל אחת ואחת מאיתנו, בו אנחנו לכודות במעגל אימים של מצילות, קורבנות, תוקפות.

מה את אומרת על ״הכי טוב שיש מתוך מה שיש״, שאלתי את שרי לגבי הפודקאסט החדש שלנו

זה הפודקאסט ה-145 שאנחנו מקליטות, וזו הפעם הראשונה שממש בכיתי תוך כדי הפודקאסט, כשנזכרתי איך הכרחתי את עצמי לעשות, כי מה יחשבו, ואיך זה יראה, ולא להיתפס כחלשה, כנזקקת, להראות שכן, אני יכולה, בכוח.

״נפל לי אסימון של החיים״, אמרתי לשרי במהלך הקלטת הפודקאסט הזה, בו דיברנו על אחד האוטומטים הכי מחבלים שיש, ובמיוחד לנשים - לתת את הכוח שלי למישהו אחר, בדיוק כמו שאני עשיתי במשך שנים בכל כך הרבה תחומים, רק כי לא סמכתי והאמנתי שאני יכולה בעצמי.

״הפודקאסט הזה כבר משפיע עלייך״, אמרתי היום בגאווה לשרי, כשראיתי איך היא פועלת בניגוד לאוטומט שלה, ועושה דברים שעד היום היא נמנעה מלעשות, או שעשתה כשהיא רוטנת בינה לבינה לביני.

מה יעשה לי טוב?

יש מצבים שבהם גם אני נלכדת במלכודת ההתלבטות, זאת שגורמת לי להתחבט, להסס, לומר לעצמי ״מצד אחד-מצד שני……״, ואז אני קופאת, נמנעת, עוצרת.

שרי לא ידעה, אבל לפודקאסט הזה הגעתי כדי להתאמן בעצמי, אחרי שמצאתי את עצמי מתרפקת על נוסטלגיה, שסיפרה לי שפעם היה אחרת, פעם היה טוב, ואולי גם ההווה יכול בעצם להשתנות, כי פעם…., האומנם?!

״שרי, אני מקשיבה עכשיו לפודקאסט, את לא מבינה איזו תובנה יש לי לגבייך וגם לגבי עצמי״, אמרתי לשרי בהתרגשות בזמן שהקשבתי לפודקסט החדש שהקלטנו על נושא מאוד לא מדובר - לא נעים לי.

מניפולציות עובדות, נקודה.

אני אגלה לך בסוד, שהעבודה הכי גדולה שאני עושה עם עצמי, היא ללמוד לשים גבולות בחיים האישיים והעיסקיים שלי, גם גבולות לעצמי וגם גבולות לאחרים, ולעמוד בהם ומאחוריהם, זו גם הסיבה שרק בפודקאסט 136 הגענו לנושא הקריטי הזה, שמשפיע באופן ישיר על איכות החיים של כל אחת ואחת מאיתנו.

״עוד לפני שפגשתי אותך, כל הזמן חיפשתי תשובות״, אמרה לי שרי לקראת סוף הפודקסט החזק הזה, ולי הייתה תובנה מאוד חזקה בזכותה.

״זה ענק, זה ענקקקק״,

אני אגלה לך בסוד,