הפודקאסט מאסטר פיס

"עדי, אני זוכרת איך שברתי את תקרת הזכוכית שלי, ונטשתי את מקום העבודה, הכרזתי באוזני עצמי, פה אני לא נשארת ויהי מה", שיתפתי את עדי בצעד הראשון שעשיתי, לעבר העצמאות שלי, לעבר החופש שלי, לעבר הצמיחה שלי.

אני ממש זוכרת איך הרגשתי שקיבלתי את הבשורה ההיא,

את יודעת שרי, בד״כ אנשים שאומרים שאין להם חלום, הם מהסוג של ה-נייס גאי, אלה שמשרתים חלומות של אחרים, הרבה לפני שהם מרשים לעצמם לחלום.

לא קראתי לזה הימנעות,

״אני פריבילגית״, הכרזתי באוזני שרי בקולי קולות, בפודקאסט מספר 55, חמסה חמסה, שהקלטנו.

עשיתי אימון לפני, התכוננתי,

כל מי שזכה להתאמן עם עדי יודע שבחדר האימון שלה מתחוללים קסמים,

"תכלה שנה וקללותיה...", איחלתי לעדי בתחילת הפודקסט,

הגעתי לפרק הזה עם המון תירוצים סופר משכנעים,

"זה לא נורא שתאכלי עוד חתיכה מהעוגה הזו",

"יואווו עדי את לא מבינה מה הבנתי בזכותך, ממש העברתי את עצמי התעללות, בחסות "בריאות, הרגלי ספורט ודיאטה",

"עדי, כואב להיות יפה", הצהרתי באוזני עדי את אחת האמונות המגבילות שמלוות אותי מאז שאני קטנה ועד היום.

יש סיטואציות שיכולות להוציא אותנו מהכלים, להטריף אותנו, לגרום לנו להיות בכזה ממנטום שלילי עד שהכל נצבע בשחור,

להיות תלוי במקום העבודה שלי, בהורים שלי ,בבן זוג שלי,

וואי, וואי, וואי,

״כסף שמחחחחח״ ברכה אותי שרי ממש בתחילת הפודקאסט המופלא הזה,

״עדי אם אני עדיין לא יכולה לראות את זה,

״הפודקאסט הבא יהיה בנושא מיגנוט״, הכרזתי בקולי קולות באוזני שרי,

״אני יודעת על מה יהיה הפודקאסט הבא שלנו״, הכריזה באוזניי שרי בקולות תרועה,

פודקאסט בנושא שכל כך אהוב עליי ״פריצת דרך״,

עדי, אני מחכה להקליט את הפרק הזה כבר כמה ימים, אמרה לי שרי, עם עיניים נוצצות, בתחילת הפודקאסט על חמלה, תצטרכו להאמין לי עד שנעשה פודקאסטים מצולמים.

חמישי שמח, עם פודקאסט מיוחד לקראת השנה החדשה,

פרק שהתחיל במחשבה של שרי שלא צריכה להיות סיבה מיוחדת כדי לחגוג, התפתח להיות אימון אישי, אחת על אחת, בלייב,

בפודקאסט הזה קראה לי שרי בפעם הראשונה ״שאנטי״, יותר נכון לעשייה שלי