הפודקאסט מאסטר פיס

סליחה??? אני צריכה להגיד סליחה??? אני לא אוהבת להגיד סליחה!!! פתחה שרי שלא כמנהגה, כמה שעות לפני שהקלטנו את הפודקאסט שלנו בהשראת יום כיפור.

חגים ותודעת מחסור, היילכו השניים יחדיו? הפודקאסט הזה נולד, בעקבות פליטת פה קטנה וחמקמקה שלי, על אהבה שאני לא מקבלת, ממי שאמור ״על פניו״ לאהוב אותי ללא תנאי.

״את לא יכולה, את לא יכולה, את לא יכולהההההה…״, אני לא יכולה לשכוח את המילים האלו של אמא שלי, כשבכיתי לה בטלפון בדרך חזרה מהעבודה, ״לשם אני לא חוזרת. נקודה.״

דיאטה? היום קבעתי עם חברות, מה אני אסתכל עליהן אוכלות ?! ובשבת חוגגים לאחי יום הולדת, מה אני בעונש?! מחרכך.

״אני מאוכזבת מההתנהלות של התת מודע שלי״, אמרתי לעדי בפודקאסט, ברגע של חולשה, אחרי שנוצר לי בחיים קרייסס לא מתוכנן ובלתי צפוי, בזמן הכי לא מתאים שיש, מאיים לחבל לי בתוכניות ביג טיים. ״אני לא מאמינה שאת אומרת את זה״, עדי פרצה בצחוק גדול, ״בחיים לא שמעתי מישהו אומר את המשפט הזה״.

עדי ממש התעקשה להקליט את הפודקאסט על הנושא הזה, אני לא ממש הבנתי בהתחלה למה. ״את עוד תביני״, היא הבטיחה לי, וככה נולד הפרק הענקקקקק הזה, שעושה פייס-איט למציאות שהיא לא תמיד לרוחנו, ואז אנחנו לעיתים מאלצות אותה להתאים למידות לא לה, לעיתים אנחנו מייפייפות אותה וצובעות בצבעים ורודים, לעיתים אנחנו מתכחשות לה וטומנות את הראש בחול, ולפעמים אנחנו נאבקות בה בכל כוחותינו, מלחמה שנועדה מראש לכישלון.

״את מהתחלה דיברת איתי בשפת האהבה שלי״, אמרתי לעדי, נזכרת איך בפעם הראשונה שמעתי את המילים, מהממתתתתת, מופלאה, מדהימה, בלי שעשיתי כלום, פשוט הייתי אני. ״גם את מדברת איתי את שפת האהבה שלי״, אמרה מיד עדי, בעיניים הטובות והאוהבות שלה. ״נכון….״, מילמלתי, ״אבל זו שפה שהייתי צריכה ללמוד, היא לא הייתה שגורה בפי רגע קודם לכן״

״עדי איך את יכולה להגיב בכזו נחמדות בסיטואציה הזאת???״, הרגשתי נסערת לנוכח התגובה האדיבה והמתחשבת של עדי, ״למה את מוותרת? למה את מתנחמדת? למה את מסכימה לזה???״

כשיוצא לך כזה ״פחחחח, מה יש להם כבר ללמד אותי״, יכול להיות שזה היבריס, חטא הגאווה.

״זה לא פייר…״, מלמלתי ברגע של חולשה, במהלך אחד השיעורים בקורס המאמנים שלנו.

ואם אחרי שאעשה הכלללל, זו תהיה התוצאה??? כ-י-ש-ל-ו-ן

כולנו רוצים להגיע ליעד, למטרה, לתוצאה שלנו, ועדיף שכמה שיותר מהר.

״יואווו עדי זה ממש מעליב אותי, אני ממש מרגישה כמו אויר, אני לא מבינה מה עשיתי לא בסדר״, אומרת לי בעלבון מתאמנת .מהממתתתת, חכמהההה, איכותיתתת, מושלמתתתת

"ליייי??? הסחות דעת??? לא נראה לי", נשמע צחוקה המתגלגל של שרי, שיודעת בוודאות שכל נושא שאנחנו מעלות בפודקאסט, נתקל קודם כל בהכחשה:)

״עדי אולי זה לא בשבילי העליות האלה, אולי אני בפול גז על נוטרל״, מצאתי את עצמי יושבת מול עדי, עם שרירים מכווצים, עייפות מצטברות, ורחמים עצמיים.

אני??? השוואות???

״את יודעת עדי, כל העקרונות האלה של התפתחות אישית שאת משתפת אותנו בהתרגשות ובהתלהבות, הם מדהימים, אני גם באמת מאמינה שהם עובדים, אבל כמה קשה ליישם🤷‍♀️🤦‍♀️״, אמרה לי השבוע לקוחה מופלאה וחכמה.

אימון מנטלי, כמה שיש לו דימוי גברי, מאצ׳ואיסטי, כזה שבוחן את השורה התחתונה, את שורת התוצאות, ההישגים, ההצלחות, התפוקות.

אני אגלה לך בסוד, בלי שאף אחד ידע, יש רגע כזה, במהלך השבוע, שאני אומרת לשרי, או ששרי אומרת לי, בואי נדבר בפודקאסט על… ועולה לנו נושא מדהים, שאנחנו מרגישות שמרתק אותנו ובטח יעניין גם אותך, ואז…

תחבשי את כובע המאמנת, הצעתי בשמחה, לשרי לפני כשבוע, כהכנה לקראת מפגש משמעותי שהיה לה-