הפודקאסט מאסטר פיס

חלק ב': קלילות

חלק א': זרימה

״זה הקיצור דרך הכי מטורף למיגנוט״, הסבירה לי עדי, כשהיא בחרה את נושא הפודקאסט השבועי - עוצמת הניגודיות.

הרבה פעמים החג יוצר לחץ מסוג חדש, כזה שאנחנו לא מתפנות להרגיש בעוד יום של חולין.

בא לי כבר להקשיב עוד פעם לפודקאסט המטורף הזה, אמרתי לשרי תוך כדי הקלטה, הרגשתי שאני ממש משנה צורה תוך כדי פודקאסט, לא כמו כפיר שהופך לאריה, אלא כמו זחל שהופך להיות פרפר, ממש משתנה מהקצה אל הקצה 🙏🏻♥️

״אני מומחית למיינדסט מנצח״, הכרזתי בהתרגשות לפני כמה שנים , למנטורית מופלאה לשיווק ברשת, ״אף אחד לא יודע, ובטוח לא מבין מה זה אומר מיינדסט״ היא ענתה לי בביטול.

אין לזה ברירה אלא להצליח, אין לזה ברירה אלא להצליח,

אני לא אוהבת הפתעות,

הגעתי יום אחד לעדי מבואסת,

פעם, עוד לפני שפיתחנו את שיטת האימון MSPA, והגיעה אליי מתאמנת עם השאלה, איך זה עדיין לא קרה לי, הסברתי לה בעדינות שזוהי שאלה דפקטיבית שיוצרת מבוי סתום🤦‍♀️🤷‍♀️

אני רגילה להתאמץ, להתאמץ למצוא חן, להתאמץ להתאים, להתאמץ שיצליח, להתאמץ שלכולם יהיה טוב, להתאמץ שהכל ידפוק כמו שעון, להתאמץ שיהנו, להתאמץ להתמיד, להתאמץ.

לא תכננתי שהפודקאסט הזה יהפוך לאימון אישי, אבל איך שקיבלתי את הוואטסאפ אפ הזה לפני שהקלטנו, חשבתי: ״אין מצב, מה זה המחיר הזה, הם עושים צחוק???!!!!״

להשתנות, בשביל מה?

״זה לא התפקיד שלי״, אמרתי לעדי ברגע של חולשה, ובעוד רגע נוסף, ובעוד רגע אחר.

שמתי שעון, הבטחתי לעצמי שזהו, מחר אני קמה מוקדם ונוסעת לחדר כושר, וזה גם לא יהיה ארוע חד פעמי, ואז בפער הזה שבין הלילה ליום, קורה שם משהו, מתעוררת שם ישות מסתורית שלוחשת לי בקול משכנע וסופר מפתה: ״השתגעתתתתת? בקור הזה לצאת מהבית? את יודעת שזה היום הכי קר בשנה? וכשתחזרי עם דלקת ראות, וקוצר נשימה מי יטפל בך? זה שווה לך?

״עדי, אפשר שסיפור על אהבה וחושך, יהיה רק על אהבה בלי החושך?״, הבעתי בכל רם משאלת לב שלי.

אני כריזמטית?

עדי בואי נדבר על ״לעשות ריגשי״, הצעתי לעדי אחרי שהרגשתי את נחת זרועו של ״הריגשי״ וההשפעה שלו עליי.

״רוב מערכות היחסים שלנו מתנהלות מתוך Win Lose״, מצאתי את עצמי מכריזה באוזני שרי מספר פעמים במהלך השבוע האחרון 📣📣📣

אני מוצפת, הראש שלי עמוס, אני מרגישה שאני לא מוצאת את הרגליים ואת הידיים, הכל עליי, אין לי זמן לטפל בעצמי, עכשיו במיוחד, כולם צריכים אותי, את יודעת, זה המצב, אין לי זמןןןןןן

״מי שלא טוב לו, יום טוב לו!״, הצהרתי באוזני עדי רגע לפני הפודקאסט מה אני חושבת על ״רגשות אשמה״, והסירוב שלי ליפול לבור הזה, לתכתיב החברתי הזה, שמי שלא נוהגת לפי הנורמה המקובלת, דינה להסתובב בעולם עם רגשות אשמה. ל-אאאאא מ-ו-כ-נ-ה !!!

״תשוקה״, מוטיב בסרטי אהבה גדולים מהחיים, הרי כמה מאיתנו באמת חוות תשוקה ביומיום, בעבודה? בעשייה? בזוגיות? ואולי זו בכלל המצאה של הוליווד שמוכרת לנו אשליות נוצצות ובלתי מושגות ?